יום ראשון, 22 ביולי 2012

רבי שלמה אלישוב בעל הלשם


אחר פטירתו של רבינו יוסף שלום אלישיב זצללה"ה, מן הראוי לעסוק גם בתולדות זקינו רבי שלמה אלישוב בעל הלשם. וזה החילי,
נולד בליל שבת קודש י"ב טבת תר"ב, לאביו ר' חיים חייקל שהיה אחד מל"ו צדיקים, וכל הלילות היה עוסק בתורה, ונחשב מאד בעיני בני עירו. זוגתו מרת סתירה גיטא היתה בת ר' יצחק.
בהקדמתו לספרו הראשון, 'הקדמות ושערים', הוא כותב, "אשר לפי מה שקבלתי מזקני משפחתי, הנני הן מצד אבי והן מצד אמי מגזע האר"י ז"ל, ומצד אחד הנני גם כן מגזע הרב הקדוש מוהר"ר שמשון מאוסטרפאליא".
רבי חיים חייקל, גר בזקנותו, בבית הנגיד ר' צבי יוסף גולדברג מזאגר חדש, אשר זוגתו היתה בת רבי ידידיה ליפמאן ליפקין אחיו של רבי ישראל סלנטר. אגב, ר' צבי יוסף היה חותנו של ר' צבי פרבר מלונדון, [אחיו של ר' מרדכי חתן הלשם], והוא העיד במכתבו לרבי אברהם אלישוב, שכל לילותיו של רבי חיים חייקל עברו עליו בלימוד תורה.
נסע בגיל שלש עשרה ללמוד במינסק אצל הגאון רבי גרשון תנחום בעל אילנא דחיי, ואחר נישואיו נסע עם בנו יצחק לטעלז, שם היה קיבוץ של אברכים פרושים, שגדלו והיו לגדולי הדור, ולמד שם גם אצל רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בעהמ"ח עדות ביהוסף.  על תקופת היותו שם, סיפר המהרי"ל בלוך מטעלז, "כי מה שזכה רשב"ח הי' ע"י רוב יגיעתו במס"נ ובכיות עצומות בשפיכת הנפש לה' שיאיר עיניו".
תמונת רבי שלמה אלישוב בעל הלשם
התחתן בהיותו כבן עשרים, עם מרת בת שבע אסתר בת ר' דוד פיין משאוויל, ונקרא בשם ר' שלמה פיין. [כך הוא נקרא בפי אנשי דורו, רבי ירוחם ממיר, בספר 'דעת חכמה ומוסר' חלק ב' עמ' קעד, כותב, "סיפר לי ר' שלמה'לע פיין, הוא בימי חורפו כבר הי' מקובל, ופעם אחת בנסעו עם הגאון רבי ישראל סלנטר, הרהיב עוז בנפשו לשאול אותו מפני מה אינו לומד קבלה...".
(ישנן עדויות נוספות לפגישה זו בין הלשם והגרי"ס, ולדו שיח שביניהם). וכך גם רבי יוסף לייב בלוך גאב"ד טעלז, כותב בשיעורי דעת חלק ב' עמוד י"ט, "לפני שנים רבות בהיותי בעיר שבל בקרתי את הצדיק המקובל רבי שלמה פיין-אלישוב שליט"א]. רעייתו בת שבע, נפטרה ביום ג' כ"ה לחודש ניסן תרע"ד בעיר שאוויל.
בשנת תר"מ לערך, בהיותו פחות מבן ארבעים שנה, נמצא ראוי ונבחר על ידי גדולי דורו להכין לדפוס את כתבי הגר"א, וכתבים ממקובלים נוספים, הרמח"ל, ורבי יצחק אייזיק חבר.
בעל הלשם בתחילה נבחר להיות דיין בשאוויל בבית דינו של הגאון רבי יוסף זכריה שטרן, והסכים לכך מפני שהיה דחוק בפרנסתו, אך כאשר הגיע למעשה, פרש מזה בעידודה של אשתו ועסק בלימוד התורה לעצמו.
לעת זקנה עבר לגור סמוך אצל חתנו בעיר האמעל. [ובשנת תרפ"א סיים שם את כתיבת ספר הכללים מתוך ספר הלשם].
ביום ד' לפר' משפטים, בשנת תרפ"ב פנה בעל הלשם במכתב אל הראי"ה קוק, במכתב בקשה לסייע בהיתר כניסה לארץ ישראל עבור אחד מתושבי העיר הומל שרצה לעלות לארץ ישראל, ובחתימתו, כתב הלשם, "יתן ד' ויזכו גם אותנו לעלות לארה"ק בקרוב, לחון את עפר ארצנו, וגם לחדות בשמחה את פני רום מעלתו". תיכף כאשר קיבל הראי"ה את מכתבו של רבי שלמה, נענה מיד ואמר, שאם ברצונו ליסע לירושלים עיר הקודש תיבנה ותיכונן, הנה מוכן לשלוח לו כתב היתר כניסה על פי הדרוש עתה מנימוסי הממשלה. ואכן, במכתב הבא ביום עש"ק אמור, כבר מודה הלשם לראי"ה על ענין זה.
כמובא להלן, לא היה זה הקשר הראשון בין הראי"ה למשפחת עלישוב.
נפטר בירושלים בליל שבת קודש פרשת תצוה, [שבה קוראים בפרשה על אבני החושן הלשם שבו ואחלמה], כ"ז אדר תרפ"ו.
תורתו נדפסה לראשונה בשנת תרנ"א, אז נדפסו הערותיו על ספרא דצניעותא בוילנא, אך לא בשמו המלא, כי אם בשם הר'שב"ח – שלמה בן חיים. לאחר מכן, נדפס הקדמות ושערים, בפיטרקוב תרסט, וספר הלשם ב' חלקים פיעטרקוב תרע"ב. וספר הלשם חלק ג' ירושלים תרפד. החלק הביאורים מספר הלשם נדפס לאחר פטירתו, על ידי חתנו רבי אברהם הרב מהומל, בשנת תרצה, וחלק ב' מן הביאורים נדפס בשנת תש"ח על ידי נכדו, רבינו יוסף שלום אלישיב.
על מצבתו נחקק בין היתר, שמן משחת קודש אור הנשמות, להבת אש קודש דובר רמות, ממרומים שולח ציר לפענח נעלמות, האיר מחשכי עולם בלשם שבו ואחלמות, הרב הדומה למלאך ה' צבקות, גאון עולם למופת ואות, רזי עולם בתורת עמת, לפניו הן פתוחות וגלויות צדיק יסוד עולם, כלי צנוע ענוה גדולה תחולתו, רבינו הגדול קדוש עליון מרי דרזין.
צאצאיו: א. ר' יצחק אלישוב, כאמור, נסע עם אביו ללמוד תורה בטעלז, לא עלה לארץ ישראל עם אביו אלא נשאר בשקוד. אמנם, בתו, מרת שולמית עלתה לארץ ישראל וחיה כאן עם בעלה אהרן פרידמן. ב. מרת הינדא אשת ר' מרדכי פרבר משאוויל, ב"ר שמעון יהודה לייב פארבער, הי"ד, היה להם בן יחיד ר' אליעזר ליפמן פרבר, ואף הוא נהרג עם משפחתו בשואה האיומה. ועוד בת אשת ר' יוסף אסטרייך, שהיה רב בפנים רוסיא, ואף הוא כנראה לא שרד את המלחמה. ג. מרת חיה מושא אשת רבי אברהם אב"ד הומל, בעהמ"ח 'ביכורי אברהם', הוא אביו של רבינו הגרי"ש, בצעירותו למד בישיבתו של החפץ חיים בראדין, ובקיבוץ הבחורים בדווינסק אצל המגיד רבי אליקים געצל. בעלותו ארצה, יסד את חברת תפארת בחורים ובית הכנסת בעלי מלאכה במאה שערים. נפטר ד' חשוון תש"ג. ד. מרת שרה לאה אשת רבי שלום צבי קרומינסקי, רב בווייגאווא, ובסוף ימיו בחיפה, נולד תרמ"ד, נפטר ט"ו סיון תרצ"ה. רעייתו מרת שרה לאה, נפטרה ט"ז אדר ב' תשי"ז.
רבינו בעל הלשם, נתמך כלכלית על ידי הגביר המפורסם רבי עובדיה לחמן.
רבי אברהם אלישוב, נסמך להוראה על ידי הרב קוק, עוד בשנת תרס"ה לערך, והיה עמו איזה פעמים בדובלין הסמוך לריגא על הרחצה בים. [אגרות לראי"ה, קלב].

אם ירצה ה', אכתוב מאמר נוסף על משפחת אלישיב, מגזע האר"י ז"ל.

חלק מן האמור כאן, נלקח ממאמר "אריה דבי עילאי", שכתב ידידי הרב משה דוד צ'צ'יק, ונדפס בכתב העת 'ישורון', כב.

אילן יוחסין להרב אלישיב מצד אביו

7 תגובות:

  1. ירושלמי מעורב26 ביולי 2012 בשעה 16:46

    כמדומה, שאין זה מן המידה לכנות את הגאון ר' שלמה עליאשאוו, בשם שנכדו (מצד בתו!) שינה לעברית-תנ"כית: אלישיב. הדבר דומה למי שיקרא היום לגאון הנצי"ב - בר-אילן, כי בנו שינה את שם המשפחה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן כן.
      לכן הקפדתי לכל אורך המאמר לכתוב רבי שלמה אלישוב, ולא רבי שלמה אלישיב. [חוץ ממקום אחד שתיקנתי עכשיו].
      ואם תתעקש שצריך לכתוב עליאשאוו ולא אלישוב, הרי שהדבר דומה לכך שתתעקש שאכתוב על הגאון הנצי"ב - בערלין, ולא ברלין.

      מחק
    2. הגאון הצדיק הרב ר' שלמה ברעוודא זצוק"ל הליטוואק בעל מוסר היה דור שמיני נכדו בן-אחר-בן של רבי חיים חייקל מאמדור זי"ע. ובניו ר' חיים חייקל ברעוודה מבני ברק וישעיהו זאב {וועלוועל} ברעוודה מירושלים עיה"ק דור תשעי של רבי חיים חייקל מאמדור זי"ע.

      מחק
  2. ב"ה

    לגבי הקשר בין מרן עמוד הקבלה הגר"ש אלישוב זצוק"ל למרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל:
    הקשר ביניהם היה עוד מזמן היותו של בעל ה"לשם [שבו ואחלמה]" ראב"ד שאוול כשהרב קוק היה תלמיד-חבר של הרב אלישוב בקבלה.

    לגבי מכתביו לרב קוק, שנתיים לפני המכתב מתרפ"ב המוזכר, הרב אלישוב שלח לרב קוק מכתב ברכה לבחירתו לרבה של ירושלים מה שמעיד שהרב אלישוב ככלל יהודי ירושלים ורבניה ראו ברב ,קוק את רבה של ירושלים ולא במרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל שהיה רבה של "העדה החרדית" ולא של כלל האשכנזים בירושלים ורק בעיני "העדה החרדית" רבה של העדה החרדית היה רבם של כלל האשכנזים בירושלים.
    "העדה החרדית" שהייתה המיעוט בירושלים בפרט וביהדות החרדית בכלל, נוסדה כי מייסדיה לא קיבלו את דרכו של הרב קוק בירושלים. "הועד הכללי כנסת ישראל" הוא זה שהיה אחראי על מינוי של ראב"ד האשכנזים בירושלים שהיה מקובל על כלל קהילת ירושלים למעט "העדה החרדית" ומי שמינו, הרב קוק, הוא זה שירש את מרן הגר"ש סלנט זצוק"ל, ומרן הגרצ"פ פרנק ירש את הרב קוק כרבה של ירושלים. מי שירש את הרב זוננפלד כגאב"ד העדה החרדית/רבה של העדה החרדית (ישנו גם תפקיד של ראב"ד שבו כיהן בשנתיים הראשונות [תר"פ-תרפ"א] הגרמ"נ וולנשטיין זצ"ל) היה מרן הגרי"צ דושינסקי זצ"ל.

    להלן אביא את תוכן שני מכתביו של בעל ה"לשם" (למכתב השני קישור לסריקה שלו):
    'כבוד ידידי מאז, הרב הגאון, המאור הגדול, שמו נודע לתהילה ולתפארת, כש"ת מוהרא"י הכהן קוק שליט"א, רב הכולל בירושלים עיה"ק תוב"ב.
    אחדשה"ט כמשפט. הגד הוגד לי כי רום מעלתו נתמנה לרב הכולל בירושלים ושמחתי מאוד על זה, והנני מתכבד לברך את כבוד רומ"ל כי יאריך ימים על כסא הרבנות הזאת, וינוב שמו הטוב למרחוק, ויעלה מעלה מעלה אכי"ר. [..]
    ובזה אסיים בשים שלום, יתן ד' וירום קרנו בכבוד עד זקנה ושיבה, כאוות נפש ידידו ומכירו משכבר הימים. יתן ד' ויזכו גם אותנו לעלות לארה"ק בקרוב, לחון את עפר ארצנו, וגם לחדות בשמחה את פני רום מעלתו.
    מלב ונפש ידידו עוז באהבת עולם, שלמה עליאשו, בעהמ"ח ספר "לשם שבו ואחלמה".'
    וכן בתרפ"ב כשעוד היה בחו"ל בהומל, מקום רבנות חתנו, הגאון הרב אברהם אליישיב זצ"ל (אביו של הגרי"ש שליט"א - שם המשפחה המקורי היה לוינסון והרב אברהם שינה בעצת החפץ חיים כדי אשרת עלייה אחידה לכל בני המשפחה), כתב הגר"ש מכתב לרב קוק (ראה סריקתו בכתובת http://www.otzar.org/forums/viewtopi...be93dd1cb760):
    'בעה"י עש"ק ס' אמור תרפ"ב האמעל. כבוד הרב הגאון, פאר הדור, ידיד עליון ואהוב נפשי, מהרא"י הכהן, הרב הכולל, המכונה קוק שליט"א ויאר נרו לעולמים.
    [...] אמנם ידידי, הנה יש לי פה [...] חתני הר' הג' מהר"א שליט"א (ר' אברהם אלישוב), אשר הוא משתמש פה זה איזה שנים בכתר הרבנות בתוך שאר הרבנים המובהקים דפה, וזה ערך ט"ו שנה אשר כבוד גאונו שליט"א היה מכיר לו היטיב ע"י שהיה עמו איזה פעמים בדובלין הסמוך לריגא על הרחצה בים, והוא מוסמך מכבודו. והנה קשה לי מאוד להפרד ממנו, ולזאת בבקשתי הוא לשלוח נא ונא היתר כניסה גם אליו, הוא עתה בן חמישים שנה, בתי היא בת מ"ח שנה, שמה הוא חיה מושא, ולהם בן יחיד שמו הוא יוסף שלום.
    ואני מבקש מכבודו היתר כניסה עבורם ג"כ [...]. ימחול נא ידידי על צורת המכתב הזה, שלא נכתב כהראוי לאיש רום המעלה כמוהו, כי ל"ע לוקיתי מאוד בחולי עינים, ה"י ירחם. ולזאת מוכרח אני ג"כ לקצר בדברי אהבה וכבוד ולמעט בדברים בכל האפשרי.
    ידידו המברכו שיתברך ממעון הברכות כנפשו הטהורה, מלב ונפש. שלמה ב"ר חיים חייקיל המכונה אלייאשיאוו.' ('אגרות לראי"ה', אגרת קל"ב)

    השבמחק
  3. ב"ה

    הוספה לעניין יחס בעל ה"לשם" לרב קוק הוא אמר לגאון הרב אריה לוין שליט"א: "רבי אברהם יצחק הוא כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה!" ועל גדולתו של הרב קוק בתורת הנסתר אמר הגר"ש שהרב קוק בקי בכל שיטות הקבלה "ועליו ניתן לאמר כל רז לא אניס ליה!"
    פעם הרשה לעצמו אחד מגדולי הקנאים בירושלים להשמיע בפני ה'לשם' דברי קטרוג על הראי"ה, הפסיקו ה'לשם' ואמר: "לי לא תספרו מי זה הראי"ה ומה טיבו. מה אתם יודעים מי הוא? הלא לילות ישבנו יחד!"
    סיפר הגאון הרב יוסף יהודה לייב זוסמן זצ"ל (גדול תלמידי מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל): 'שמעתי מנכדו של ר' אריה לוין ובנו של הרב אלישיב שליט"א, שהיה ת"ח גדול שהשפיע בהתחלה על ה'לשם' וכמעט שיצא בגלוי נגד הראי"ה, ואז נזדמן רבי אריה לוין בביתו, וה'לשם' שוחח איתו בעניין זה, ורבי אריה הסביר לו את העניין,ואז ה'לשם' חרה לו מאוד על זה שרצו להוליך אותו שולל, ומטעם זה ביטל את השיעור שהיה לו עם הת"ח הנ"ל.' (ראו על הקשרים בין הגר"ש לראי"ה במקורות הבאים: 'שיחות הראי"ה' עמ' קס"ד, 'לקוטי ראי"ה' ח"א עמ' 122 וח"ב עמ' 304, 'ט"ל ראי"ה' עמ' קכ"ג, 'בשדה הראי"ה', "מלאכים כבני אדם" עמ' 55)

    השבמחק
  4. ב"ה

    פרט אחד שכחתי להוסיף:
    מוזכר שבגיל 13 בעל ה"לשם" למד אצל מרן הגאון ה"אילנא דחיי" ממינסק זצוק"ל. גם הרב קוק שהיה צעיר מבעל ה"לשם" ב-24 שנים למד אצלו במשך כמה חודשים עם חבר לפני לימודיו בישיבת וולוז'ין.

    השבמחק
  5. תיקון שם הרב זוסמן: מרן הגאון הרב יוסף אריה לייב זוסמן זצ"ל.

    השבמחק